החלטה בתיק ב"ש 4578/08

פתח - דבר

1.         ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' בן-עטר) מיום 7.5.08, בתיק ב"ש 11360/08 - במסגרתו הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

פרטי החלטתו של בית משפט קמא

2.                  כתב האישום בעניינו של העורר כלל שלושה אישומים שונים, כשם שיוצגו להלן: במסגרתו של הראשון צוין, כי העורר רכש כרטיסי הגרלה מבעל דוכן מפעל הפיס (להלן: "המתלונן"), בשלוש הזדמנויות שונות, בסכום כולל של 52,000ש"ח ושילם תמורתם באמצעות שלושה שיקים דחויים, המשוכים על חשבונו של סמיר דעיס (להלן: "דעיס") בידעו, כי חשבונו של דעיס מוגבל וכי אין כיסוי לשקים. בטרם מסר השקים האמורים הציג העורר את דעיס בפני המתלונן כבן דודו על מנת לרכוש אמונו של המתלונן. על כל פנים ובהגיע המועד להפקדתם, חוללו השקים באי פירעון. אשר על כן, הואשם העורר בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק").

במסגרתו של האישום השני צוין, כי ברשותו של העורר נמצאו חמישה שטרי כסף מזויפים בסך כולל של 450ש"ח. על כן, הואשם העורר בעבירה של זיוף שטר כסף, לפי סעיף 462(2) לחוק העונשין;

בגדרו של האישום השלישי צוין, כי העורר החזיק בשיק גנוב, מילאו והעבירו לאחר. לפיכך, הואשם בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק.

3.        בית משפט קמא קבע, כי אין ראיות לכאורה בעניינו של האישום השני וכי העורר אישר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו של האישום השלישי. אשר על כן, מיקדו הצדדים עיקר טענותיהם ב שאלת קיומן של ראיות לכאורה בדבר האישום הראשון וכן שאלת קיומה של עילת מעצר במקרה דנן.

4.        בהידרשו לשאלה הראשונה, בדבר קיומן של ראיות לכאורה ככל שנוגע הדבר לאישום הראשון קבע בית משפט קמא, שלא הוצגה ראיה לכאורה ואף לא הוצגה ראיה כלל לאמור בכתב האישום, כי העורר הגיע יחד עם דעיס לדוכן מפעל הפיס והציג את דעיס כבן דודו. עוד קבע בית המשפט, כי אין ראיה לכאורה לכך שהעורר ידע, כנטען, שחשבונו של דעיס מוגבל. יחד עם זאת, כפי שצוין בהחלטתו של בית משפט קמא, קיימת ראיה לכאורה בדבר ידיעתו של העורר, כי חשבונו של דעיס מעוקל (הגם שבפועל היה זה חשבון מוגבל ולאו מעוקל) ואף העורר ציין לעניין זה, שדעיס אמר לו, כי יסיר העיקול שעל החשבון. העורר לא וידא עם דעיס, כי העיקול הוסר בטרם מסר השקים (ואף אישר זאת מפורשות גבי השיק הראשון). יתרה מזאת, השקים האמורים הועברו לעורר על ידי דעיס במסגרתה של עסקת מכר מקרקעין לדעיס. משלא יצאה העסקה לפועל, אמור היה העורר להשיב השקים לדעיס ולא עשה כן. אשר על כן קבע בית המשפט, כי בעצם השימוש בשקים, שעה שידע העורר כי אין לו זכות להשתמש בהם (שהרי היה עליו להשיבם לדעיס) יש כדי ללמד לכאורה על כוונה לרמות, קל וחומר אמורים הדברים כאשר סבר העורר, כי החשבון - עליו נמשכו השקים - היה מעוקל (מוגבל בפועל אך אין נפקא מינה לענייננו). לאור האמור, ובהתחשב בעובדה שהמתלונן לא ידע כי השקים נמשכו על חשבון מעוקל, קבע בית משפט קמא דבר קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה נשוא האישום הראשון.

5.        מכאן פנה בית משפט קמא לבחון שאלת קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר. בית משפט קמא נדרש לשאלת מסוכנותו של העורר, ככל שנוגע הדבר לאישום הראשון בעניינו, שהרי לא הוצגו ראיות לכאורה בדבר האישום השני ואילו האישום השלישי, הנוגע להחזקתו של שיק גנוב, אינו מצביע על מסוכנות דווקא, לדידו של בית משפט קמא.

           בהידרשו לאישום הראשון כאמור, קבע בית משפט קמא דבר קיומה של מסוכנות, המקימה עילה למעצר, בהסבירו, כי לעורר עבר פלילי מכביד בתחום העבירות של מרמה וזיוף ותקופות המאסר הארוכות שריצה בשל עבירותיו שבעבר (33 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר) נוסף לתשעת חודשי מאסר על תנאי, אשר הושתו עליו בעבר וברי הפעלה כיום, לא לימדוהו הלקח הנדרש. העורר ביצע כזכור עבירות של קבלת דבר במרמה בהיקף של 52,000ש"ח - סכום גבוה ומשמעותי, המצביע כשלעצמו על מסוכנותו, שהרי הדבר נעשה לצורך רכישתם של כרטיסי הגרלה (ולאו לצרכים קיומיים בסיסיים - הגם שאין הצדקה גם באלה).        

בית משפט קמא לא מצא בחלופת המעצר שהוצעה בעניינו של העורר, בדמותו של מעצר בית מלא בביתו בתוספת ערבויות כספיות שונות, ובכללן - הפקדה, כדי להפיג מסוכנותו של העורר חלף מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הבהיר, כי בתנאי מעצר בית תהא לעורר האפשרות הפוטנציאלית לשלוט על ביצוען של עבירות, שהרי ככל שנוגע הדבר לאישום הראשון כבר הצהיר העורר, כי פעל מול המתלונן גם באמצעות טלפון ושליחים בלא שנדרש להגיע לדוכן הפיס בעצמו.        

טענות הצדדים

6.         סנגורו של העורר טען בפניי, כי מרשו קיבל השקים מדעיס, במסגרת יחסים עסקיים בין השניים ולאחר שסבר מרשו, כי השקים כשרים. תמליל העימות בין השניים מלמד כן, לדידו של הסנגור, שהרי העורר סבר כי יש לשקים כיסוי. עוד טען הסנגור, כי יש להבחין בין חשבון "מעוקל" - הביטוי בו השתמש העורר, לבין חשבון מוגבל, שהרי אין כל פגם במסירת שיק מחשבון מעוקל כאשר בעל החשבון מבטיח לטפל בדבר העיקול בהקדם (תוך "יום יומיים"). אשר על כן, לטענת הסנגור, אין ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למרשו.

ככל שנוגע הדבר לעילת המעצר טען הסנגור, כי העילה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (בדבר החשש לביטחונו של הציבור), אינה חלה בנסיבות ענייננו. 

7.         ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערר. לדבריו, עיון בשקים מלמד כי בחשבון מוגבל עסקינן. ב"כ המשיבה הפנה אף הוא לתמליל העימות בין העורר ודעיס וכן להודעת העורר במשטרה מיום 28.4.08 - שם הודה העורר, כי השקים הועברו מחשבון מוגבל. ב"כ המשיבה ציין, כי אין הבדל בין שיק מחשבון מעוקל לבין שיק מחשבון מוגבל, ככל שנוגע הדבר לנסיבות ענייננו, שהרי העורר לא אמר מאומה למתלונן בדבר היות השקים חדלי פירעון. המתלונן אמר מפורשות בהודעתו, כי אילו אמר לו כן העורר עוד קודם, לא היה מסכים לקבל השקים. נוסף לכך, אין לקבל דבריו של העורר, כי הודיע למתלונן אודות הבעייתיות שבשקים שמסר לו שהרי דובר בסכום גבוה, העולה על 50,000ש"ח, והודעה כאמור נוגדת כל היגיון עסקי. 

בהתייחסו לשאלת מסוכנותו של העורר, עליה חלק הסנגור, הפנה ב"כ המשיבה לגיליון הרשעותיו העשיר של העורר. יש לזכור עוד, לדידו, כי העורר כבר ריצה תקופות מאסר ארוכות. יתרה מזו, הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום שעניינו 8 אישומים של שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט וכן הונאה בענייני מקרקעין בסכומי עתק. נכון שהעורר נהנה כמובן מחזקת החפות, ככל שנוגע הדבר לאישום הספציפי, ברם אין להתעלם מן האמור כנסיבה נוספת הניצבת לחובתו. 

דיון

8.         עיון מעמיק בטענות הצדדים ובחומר הראיות הקיים מחייב, לדידי, בדחיית הערר.

סבורני, בהתאם לעמדתו של ב"כ המשיבה בנדון, כי העורר ידע שעניין לו בשקים, אשר אינם ניתנים לפירעון. הרי דעיס מסר בהודעתו מיום 27.4.08 (שעה 13:44), כי נתן השקים לעורר לצורך רכישתו של בית וכי הורה לעורר שלא לעשות שימוש בשקים מאחר שהם משוכים מחשבונו המוגבל וכי "אינם טובים", כלשונו (ש' 5-8). העורר אישר כן אף הוא וציין בהודעתו מיום 28.4.08 (שעה 10:41) בהאי לישנא: "קיבלתי את השקים האלה מסמיר דעיס וכי השקים האלו מעוקלים"... "ידעתי כי השיקים מעוקלים כשלקחתי אותם" (שם, ש' 17, ראו עוד ש' 54-71). הסנגור ביקש להסתמך על תמליל העימות בין דעיס לעורר, ברם גם בזה אין כדי לסייע לעורר אלא אך לסבכו. במה דברים אמורים? כשפנה דעיס לעורר בשאלה גבי השקים שנתן לו, השיב העורר כי עשה בהם שימוש "מזמן". דעיס הזכיר לעורר, כי חשבונו מוגבל וכי הוא- העורר- היה מודע לכך. העורר לא הכחיש זאת אך טען בפני דעיס, כי דעיס אמר לו שהחשבון מעוקל וכי יפעל להסרת העיקול - אמירה שלא אושרה על ידי דעיס.